Archive for the ‘דברי הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק בעניין יסוד גדר מזיק.’ Category

דברי הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק בעניין יסוד גדר מזיק.

29/04/2010

כתב בספר ברכת שמואל בבא בתרא סימן י"ג:

"וראיתי בכתב יד מו״ר קדוש ישראל זצוקלה״ה דדין מזיק שמדין שמירת גופו עליו [כלומר אב הנזיקין "אדם המזיק"], או מדין חיוב שמירתן עליך [אבות נזיקין שור בור ואש], לא שייך אלא כשעשה מעשה לעשות בתוך של חברו, אבל הנך נסמכין [נזקי שכנים המבוארים בפרק שני של בבא בתרא שנוטע אילן בחצירו ושרשיו מזיקים את בור חבירו, או שטוחן בחצירו ומניד על ידי המכות את כותל חבירו, או אופה בתנור והעשן והחום מזיקים בעליה שמעליו ועוד כיו"ב] שעושה בתוך שלו לעולם לא חשוב עושה מעשה בתוך של חברו.

והראיה לזה דודאי אם עשה אילן ברשות הרבים ואזיל ומזיק לבורו של חבירו, ודאי יש אפילו חיוב תשלומין גם כן, דחשוב אדם המזיק ואפילו בלא גיריה [חיציו. כלומר גם אם לא נחשב כעושה מעשה גמור בכוחו כזורק חץ על חבירו] דהוי גיריה דפשיעתו ומזיק בידים הוא על ידי שלא שמר שלא ילכו השרשין ויזיקו, ולא צריך שם לחייבו עבור סמיכתו הראשונה ומדין גיריה דסמיכתו הראשונה, אלא על ידי דלא משמר השרשין הוי כדליל דלא אצנעיה והכא גבי נסמכין כל החיוב שמחייבין אותו הוא רק על ידי סמיכתו הראשונה, ובלא סמיכתו הראשונה אין כאן אפילו שם מזיק, ואפילו בהנך דגיריה נמי כל חיובו הוא על ידי סמיכתו הראשונה ובלא זה לא הוה שם מזיק אפילו לענין אסור דהוי ככלו לו חציו, וזה הוא עצם הטעם מה שאינו מזיק הוא משום דעל הניזק להרחיק את עצמו, ביאור הדברים דכל זמן שאינו עושה בתוך של חבירו הוי כלו לו חציו, ודומה לזה כתב בהריב״ש דהוי כמו שזורק חץ במקום שאין בני אדם ובא אחד והוציא ראשו בכונה דהוי ודאי כלו לו חציו.

ובזה פליגי ר׳ יוסי ורבנן ואין עליו שם מזיק כלל לר׳ יוסי אפי׳ לענין אסור, ורק דעל ידי דהוי גיריה של הסמיכה הראשונה הוי זה כחציו וכמו שכתב הרמב״ם (פרק י' מנזקי שכנים הלכה ה') הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו וזורק חצים לרשות חבירו וכו', ולענין אם חשיב על ידי שהוא גיריה גם מזיק לענין שיהיה שמירתו עליך לחייב על ידי זה בתשלומין, או דרק הוי כמו גרמא דגיריה שהוא רק לענין איסור נאריך לקמן איה״ש".

.

ושם בסימן י"ד כתב:

"וראיתי בכתבי מו״ר קדוש ישראל זיע״א לעיקר דין חיוב שמירת נזקי ממונו מדין ושמירתן עליך, ודין שמירת גופו שבתורה, הוא רק אם עושה מעשה או פשיעה לכנס ברשות חברו זהו עצם דין שמירת נזקין שחייבה התורה, אבל הכא גבי אילן ובור, וכן גבי מיא דעילאי ותתאי דפסקי מיא והדר נפלי (בבא מציע קי"ז), וכן אפילו בהנך דגיריה דיליה אין לו דין נכנס ברשות חבירו אם לא שבהסמיכה יש לתת לו דין מזיק, ובלא מעשה סמיכתו אין עליו אפילו שם מזיק, דהא עושה בתוך שלו והשרשין הוין רק נולדין, ועל כן סובר ר׳ יוסי דאין לו אפילו איסור ושם מזיק, וזהו גוף סברתו דעל הניזק להרחיק את עצמו דהניזק הוא מזיק את עצמו.

ודומה לזה מצאתי בהריב״ש סי׳ שכ"ב שסובר דאם עשה אחד מזיק בהפקר במקום שאין שם ניזק, ובא חברו וזכה בצדו, אפילו בהנך מזיקין דהוויין גירי דיליה, ואף שהוא מהסוברים דאם מסמיך בצד המיצר הנך דאחר כך כשיהיה הניזק אז יזיק על ידי גירי דיליה דהוי להו דין גירי וחייב להרחיק, מכל מקום הני מילי אם היה שם מכבר חבירו אלא שלא עשה עדיין תשמיש הדבר הניזק, בזה סובר דלא מהני לו קדימתו וחייב להרחיק אחר כך, אבל באם עשה המזיק בעוד שלא היה שם חברו כלל אז אינו חייב להרחיק, דהוי סמיכה בהיתר טובה כזה דמהני לכולי עלמא, ולא חשיב זה גיריה דיליה דמודה בה רבי יוסי, וכתב שם דדומה למי שזרק חץ במקום שאין בני אדם ובא חבירו והוציא ראשו בכונה וקבלה והוזק בה עד כאן דבריו,

ובודאי שאם נוטע אילן ברשות שאינו שלו סמוך לבורו של חבירו שבזה הוי מזיק גמור, דאפילו מלבד מעשה סמיכתו, הא על ידי פשיעתו לחוד חשוב אדם המזיק, דהוי גיריה דפשיעתו, מה שאין כן הכא דזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו, ומכיון דרק על ידי סמיכתו הוא דמקרי אדם המזיק, על כן פליגי רבי יוסי וחכמים אם כל זמן דליכא גיריה חשיב מזיק על ידי הסמיכה, או דוקא על ידי דאיכא גיריה דיליה".

.

ושם בסימן כ' כתב:

"וראיתי בכתבי מו״ר זיע״א דעיקר דין התורה בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו הוא אם נתגבר ונכנס ברשות חבירו, אבל היכא דאינו עושה ברשות חבירו אלא ברשות עצמו לענין אם יכולין לומר הרחק את עצמו זהו תלוי בדין נזקי שכנים, ופליגי בזה ר' יוסי וחכמים וסובר ר' יוסי דעל הניזק להרחיק את עצמו.

וביותר הסבר נראה לפי עניות דעתי דעיקר חיוב התורה הן בחיוב ממונו דרמי רחמנא חיוב על ידי ממונו ושמירתן עליך, והן באדם המזיק גופא דהוא מועד לעולם, היינו לענין שמירתן עליך בגוף ההיזק דבאדם הוא מועד לעולם שלא יזיק את חבירו, אבל אם הוא עומד ברשותו ואינו עושה מעשה ברשותו של חבירו, אלא דאנו באין לחייבו שישמור את עצמו גם ברשותו ולהרחיק את עצמו שלא יצא מזה היזק, זה אינו בכלל שמירתן עליך ואינו בכלל אדם מועד לעולם דאינו חיוב נזקין כלל, ועל הניזק רמי להרחיק את עצמו והוא יכול לעמוד ברשותו שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, ורק היכא דהוא גיריה דיליה בזה אינו ניצל על ידי שעומד ברשותו, דעל ידי חיוב שכנים נעשה מזיק ועליה רמיא חיוב גם להרחקה, וחייב גס על ידי זה בתשלומין של עיקר שמירת נזקין [יש מחלוקת בראשונים אם חייב גם בתשלומין או רק בהרחקה], וכמו שכתב הרמב״ם דהרי זה כמו שזורק חציו מרשותו לשל חבירו. ונראה דביאור דבריו דגם זה הוא דין רק בנזקי שכנים, כן נראה לפי עניות דעתי להסביר דברי מו״ר זיע״א".

.

– – –

.

בהיותי צעיר מאוד ועוד לא הייתי בישיבה ולא ידעתי אלא ללמוד דברי הגמרא כמו שהם כתובים, למדתי דברים אלה שהובאו כאן ללא כל הרגל והכנה בלימוד כזה. והתייגעתי בהם כל יום כמה שעות עד כדי בכייה כחצי שנה עד שהרגשתי שזכיתי להבינם, ומאז ראיתי בספר ברכת שמואל את רבי ומכוחו זכיתי לעמוד על דעתי בלימוד בעז"ה.