Archive for the ‘ביסוד דין עדות’ Category

ביסוד דין עדות

24/09/2010

גיטין ע"ח ב':

אלא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם], הכא [כאן] בשתי כיתי עדים עסקינן, אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה. [זהו דוחק בלשון המשנה שאמרה "מחצה על מחצה", ולפי זה אינו מחצה על מחצה אלא או קרוב לו או קרוב לה. ושמא משום כך נאמר רק לאחר שנדחו הפירושים האחרים]

.

יש דין חזקה המורה איך לנהוג בספק, שנדון כפי שהיה מבורר לנו לפני שהתעורר הספק. וכיוון שהיה ידוע שהיא אשת איש בוודאי, עד שלא יהיה מבורר אחרת יש להעמידה בחזקת אשת איש בתורת וודאי.

אמנם כשיש שתי כתי עדים סותרות לא מעמידים על חזקה. בעדים זוממים שהכת הראשונה אמרה שהיה כך וכך, והכת השנייה אמרה עמנו הייתם באותו זמן במקום אחר, חידשה התורה שהשניים נאמנים להזים את הראשונים. אבל זה דווקא כשהשניים מעידים על העדים הראשונים שלא יכלו לראות מה שאומרים שראו, ולא על עצם המעשה.

באופן כמו כאן שגם הכת השנייה מעידה על גופא דעובדא, אינה נאמנת יותר מהעדים הראשונים לסתור אותם. אלא נשאר שהעדות הראשונה יש לה דין עדות ונדון כודאי שקרוב לו, והעדות השנייה יש לה דין עדות ונדון כודאי שקרוב לה. וכיוון שיש כאן ודאי וודאי ולא ספק, אין מעמידים אותה על חזקת אשת איש, שחזקה היא רק כשיש ספק ולא כשיש ודאי.

אם עדות היא בירור מה המציאות, הרי לא יתכן שיהיו שני בירורים סותרים ושניהם יהיה להם דין ודאי. שאי אפשר שבמציאות ודאי קרוב לו וגם ודאי קרוב לה.

אמנם עיין מה שכתבתי על גיטין ע"ו א' בעניין צירוף עדות (שמצרפים עד אחד על מעשה אחד שחייב מאה ועד שני על מעשה אחר שחייב מאה להיות שני עדים שחייב לו מאה ולהוציא ממנו מאה, עיין בזה בשולחן ערוך חושן משפט סימן ל' מסעיף ג' והלאה),  שעדות אינה דין בירור על המציאות. אלא עדות יוצרת כח פעולה. לבן רדף אחרי יעקב ואחר כך נשבע לו שלא ירע לו, ואמר לו "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה". כשבלעם בא לקלל את ישראל, ואמרו חז"ל שבלעם הוא לבן, נאמר "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל-הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם אֶל-הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ", ואמרו חז"ל שהקיר הוא אותו גל ומצבה שהיה עד שלא יבוא להרע [עיין תרגום יונתן בן עוזיאל בפרשת בלק ומדרש תנחומא ויצא סימן י"ג]. וזהו שורש עניין עדות שהוא כח לפעול כפי העדות ובית הדין מוציאים אותו לפועל בכך שדנים לפי העדות כמו שדנים לפי ידיעה ודאית (ועיין עוד בהערה בתחתית העמוד). לכן אפשר שאם שתי כתות העדות כשרות יש כח עדות לצד זה וכח עדות לצד זה, ושניהם יש להם דין לפעול על פיהם כאילו היו ידיעה ודאית, אבל לא שהם בירור על ידיעה ודאית. ועיין עוד מה שכתבתי באתר זה בעניין הכחשה תחילת הזמה.

(ועיין עוד מה שכתבתי בבבא קמא כ"ו ב' לבאר מדוע פטור על גרמא וביתר הרחבה בחידושים בבא קמא סימן א').

מדרבנן אמרו שגם בשתי כיתי עדים סותרות יהיה נדון כספק. והקשו בתוספות כאן אחרי שאמרו לדונו כספק מדוע לא נאמר העמידה על חזקת אשת איש. ותירצו שכיוון שמהתורה הוא ספק ואם נישאה לשני צריכה גט ממנו, לא אמרו מכח תקנת חכמים להעמידה על חזקת אשת איש ולהוציאה משני בלי גט. עיין בתוספות כאן וביבמות ל"א א' ובתוספות שם. והיא סוגיא ארוכה ויש הרבה לדון בה וכתבתי רק התחלת דברים.

.

מתוך דברים בתלמוד מוסבר בבא קמא פ"ד א':

עיין מה שביארתי בגיטין ע"ח ב' שעדות אין פירושה להודיע את מה שאירע לבית דין. אלא עדות גורמת כח שיחול הדין, על דרך שמעשה קניין גורם כח שהחפץ יעבור מבעלות ראובן לבעלות שמעון. וכדי שיידעו הבית דין מה אירע די בעד אחד.

ואם די בעד אחד כדי שיידעו הבית דין מה המציאות לגבי איסורין, ולגבי חיוב שבועה, ולגבי השקאת סוטה (סוטה ב'), ולגבי עגלה ערופה (סוטה מ"ז ב'), וכן לגבי מלקות שצריך שני עדים, אם עד אחד העיד שחתיכה זו היא חלב ואחר כל אכל אותה בפני שני עדים לוקה. וכן אם עד אחד מעדי שזה אחיו של המת הוא מייבם, הרי זה פשוט שעד אחד דיו להודיע מה המציאות, ולא ייתכן שלגבי ממון נאמר שאין אנו יודעים את המציאות.

אלא וודאי גם לגבי ממון ומיתה יודעים מה המציאות גם בעד אחד, רק הבית דין לא יכולים לפסוק דין מחמת מה שהם יודעים, אלא צריך כח עדות כדי לפעול את הדין. וכמו שאם בית דין יודעים שראובן גמר בדעתו להקנות לשמעון לא די בזה שיוכלו להוציא ממון מראובן לשמעון אלא צריך שיעשה מעשה קניין. והעדות היא כמו מעשה קניין שמכחה נפעל דין חיוב ממון וחיוב מיתה. ואם ראו הבית דין בעצמם יש לזה כח עדות.