מושגים – קניין

בעניין קניין.
אני מעתיק לכאן מה שכתבתי בכמה מקומות לגבי מהו קניין על פי ההלכה.

מתלמוד מוסבר בבא קמא ה' א':
"במשפט חילוני אין שאלה מה הזכות שיש למלוה אצל הלווה. כי החוקים החילוניים הם הסכמות בין בני האדם שחיים באותה חברה, וההסכמה או החוק אומרים שיש זכות למלווה על הלווה לגבות ממנו את חובו. אמנם בדיני קניינים של התורה אין אפשרות לקנות "זכות", כי קניין חל רק על חפץ גשמי.

לכן גם הזכות הממונית שיש למלווה לגבות את חובו מוכרח שתהיה קניין על חפץ גשמי ממשי, ולא רק "זכות" ממונית. ש"זכות ממונית" אינו מושג שקיים כלל בהלכה, למרות שבמשפט חילוני הוא מושג בסיסי ופשוט. מה שקוראים "זכות" או "שעבוד" בהלכה, הכוונה לקניין על גוף ממשי, רק שהקניין הוא לא שלם אלא חלקי לגבי דברים מסויימים. למשל אפשר לקנות קניין בגופה של חצר, שהקניין יהיה רק לגבי שתהיה בעלות ללכת בחצר אבל לא לחפור בה. לקניין כזה קוראים שקנה "זכות" הליכה בחצר. אבל באמת קנה את גופה של החצר ולא זכות מופשטת, רק שהקניין הוא רק להליכה ולא לחפירה.

לכן כשאדם קונה מנייה בחברה או פוליסת ביטוח או זכויות הנובעות מהשקעות בבנק, או כל "זכות" מופשטת כיוצא בזה, כדי שהקניין יחול צריך לבדוק אם הוא חל על חפץ גשמי שיש בו ממש, ואם לא אז אין הקניין חל. אפשר שזה יהיה חפץ, שקונה בגופו כעת לעניין שתהיה לו בעלות על פירות עתידיים, או שקונה שעבוד גוף בגופו של האדם שמתחייב כלפיו בזכות זו.

"קניין" לפי ההלכה הוא חיבור מציאותי במציאות הרוחנית בין האדם לבין החפץ הנקנה, ולא הסכמה חברתית או הוראה של התורה שהחפץ מיוחד לשימושו ואסור לשימוש אחרים. לכן מוכרח שיהיה הקניין על חפץ ממשי ולא על זכות הסכמית מופשטת. זהו דבר פשוט לגמרי ויסודי למי שרגיל בסוגיות הגמרא, ומבואר כן מהרבה סוגיות ולשונות ראשונים".

מתלמוד מוסבר ברכות י"ב א':
"אנחנו רגילים לחשוב על מושגים כדוגמת קניין, שהם הסכמה בין אנשים, שהחברה נתנה לה תוקף מחייב. הגמרא לא שוללת קיומם של הסכמים חברתיים מחייבים. היא רק לא עוסקת בהם. היא לא ספר חוקים ותקנות. הגמרא עוסקת אך ורק בצפייה במציאות הרוחנית של עולם הצורות. בעצם העובדה שהיא עוסקת במושג כמו קניין, היא מגלה לנו שיש נברא, יישות קיימת, שנקראת קניין. מסופר במדרש על חמורו של פנחס בן יאיר שהחמיר לא לאכול ספק טבל. חמור על פי ההלכה מותר לו לאכול טבל, אפילו בשבע מצוות בני נח אינו חייב, כך שגם אם החמור חכם וצדיק, אין לו שום סיבה שלא לאכול טבל. אלא דבר זה בא לו משום שהוא קניינו של פנחס בן יאיר. קניין הוא מציאות רוחנית, המחברת בין הקונה לקניינו. כמו שאפשר להרכיב ענף של אילן בגזע אילן אחר, או בימינו להשתיל איבר, כך הקניין הוא מעשה הרכבה במציאות הרוחנית שמחבר בין הקונה לקניין. ובגלל חיבור זה, הושפעה קדושתו של רבי פנחס בן יאיר אל חמורו. ובשבחי פנחס בן יאיר דיברו, שקדושתו עזה כל כך שדרך חיבור הקניין עברה אל החמור. כשאדם מוכר חפץ, בכוונתו, דיבורו, ומעשיו, הוא יוצר מציאות רוחנית, "מלאך" בפי חז"ל (כמובן שאין הכוונה לאותם ילדים עם כנפים שמופיעים בציורים, אלא לצורות מופשטות), שחותכת כמו סכין את החפץ מחיבורו לבעליו, ומחברת אותו חיבור חי, כמו הרכבת אילנות, עם הקונה.

(לקמן י"ג א' כתבתי:
הסיבה שהיד של האדם נחשבת "שלו", כלומר חלק ממנו, אינה בגלל החיבור הגופני שלה לגופו, אלא בגלל שמחשבתו יוצאת לפועל בה. המושג "של" הוא חיבור בין שני גופים על ידי אחדות רוחנית ביניהם. למשל ילד "שלי". אשה "שלי", איש "שלי", כך גם קניין הוא "של" הבעלים, כיוון שמהותו בכל עת שמחשבת הבעלים תצא לפועל בו. ועיין עוד שם).

כך מסתכלים חז"ל על כל דין בהלכה, שהוא דבר שממש קיים במציאות.

לשון ספר ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק י"ד:

"ושמעתי מפי מורי עליו השלום ענין נאות גם כן בענין נדרים, אמר שהנודר לעשות מצוה הנה באמירתו יברא מלאך אחד, אבל לא תגמר הוייתו עד שיתקיים גמר המצוה, שנודע שהעושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד [זהו מאמר חז"ל, וסניגור הכוונה למלאך טוב], והנודר ואינו משלם נדרו נמצא המלאך ההוא תלוי ועומד וצער הוא לו עד שיגמר מעשה המצוה ההיא".

ללא התרגלות לדרך הסתכלות זו, אין מבוא כלל להכנס בשערי הבנת התלמוד".

מתלמוד מוסבר בבא קמא ג' א':

"נפש האדם שורה בגופו. באופן מסויים היא גם שורה בילדיו. לכן הם נקראים "שלו". היא גם שורה באופן מסויים ביצירתו ובכתביו ודיבוריו ורעיונותיו. לכן גם הם נקראים "שלו". קניין תורה הוא שנפשועשית אחד עם התורה שלמד.
גם תלמידיו נקראים שלו מבחינה זו. גם על בגדיו של אדם שורה נפשו. עיין מלכים א י"ט י"ט שאליהו השליך אדרתו אל אלישע ועוד הרבה. ולכן אמר דוד שלכרות כנף מעילו של שאול זהו לשלוח בו יד.
גם קניין ממון יסודו הוא כך, שנפשו שורה על הממון. לכן חמורו של פנחס בן יאיר נעשה צדיק, כיוון שנפשו של פנחס בן יאיר שרתה בו. וזהו שאמרו למה נאמר בכל נפשך ובכל מאודך, שיש אדם שממונו חביב עליו מנפשו. ויעקב אבינו חזר לקחת פכים קטנים והסתכן עליהם, שלהפסיד ממון אפילו פרוטה הוא לצמצם את חיותו. ואמרו צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם. ולדעת רבי מאיר גם על גזילה יש יהרג ובל יעבור. שנטילת ממון דומה לנטילת נפש. שמפריד את נפשו מהחומר שהיא שרויה ומלובשת בו.
וזה פירוש מה שאמרו חז"ל שעני חשוב כמת, ולכן האריכה התורה בקניינם של האבות, כמה גמלים וחמורים היו להם וכיו"ב.

קניין קידושין נקרא קניין אע"פ שאינו קניין ממוני, כיוון שדומה לקניין ממוני בכך שנפשותיהם מתאחדות, ונפש האחד שורה על בשר השני כמו ששורה על בשר עצמו. שזה הביאור של והיו לבשר אחד".

תגים:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: